"מגיע רגע שבו כל הקווים מתאחדים לצורה אחת"

חלום הילדות לעשות רילוקיישן, הזהירות המופלגת בראיונות עיתונאיים, הרציונל מאחורי הבחירה להשתטות בחיים, הרגע שבו הרגיש שהוא בשל להיות הורה, ועוד רגע אחד שבו ליבו צנח בשידור חי במהלך הנחיית האירוויזיון – אסי עזר משתף, ולא באינסטגרם.  

"אתה יכול לשאול מ-ה ש-א-ת-ה ר-ו-צ-ה", מרגיע אותי אסי עזר כשהוא מזהה את אי-הנוחות שלי בשאילת אחת השאלות. אודה ולא אבוש: גם אחרי עשרות ראיונות שערכתי, עדיין יש לי נטייה להתפתל בבואי לשאול מרואיינים שאלות אישיות. אלא שבמקרה של עזר ההתפתלות שלי הייתה מִסיבה. בריאיון עיתונאי שנערך עימו השנה הוא הביע אי-שביעות רצון – תוך שימוש בהומור וחן, צריך לומר – משאלות ישירות מדיי לטעמו, ואילו המראיינת מצידה הכריזה ש"המגננות שלו מזדקרות במלוא חידודן אחת לחצי שעה בערך". בהמשך שיחתנו יסביר לי עזר מדוע צצות אצלו המגננות הללו. 

השעה אחת עשרה בלילה שעון קליפורניה, תשע בבוקר שעון ישראל. את עזר אני תופס בזמן שהוא מוציא את הכלב לטיול, כך שאת הפאוזות הקצרות בשיחה שלנו מפרות מדי פעם גערות כמו "עמוס, לא! זוז מפה!" ו"בוא'נה בוא'נה אדוני, בוא לפה, עמוס!" העילה לריאיון היא הגעתו של עזר לארה"ב לסיבוב עם הרצאה, בעברית, שכותרתה "על הצלחה וחרדה". 

מייד נגיע לחרדה, אבל לפני כן, כמה מילים על ההצלחה של עזר. הטאלנט הבכיר של "קשת" – שעל אף רוח הנעורים המפעמת בו מלאו לו כבר 42 – מפגין נוכחות יציבה בפריים טיים הטלוויזיוני מאז פרץ אליו לפני כמעט עשור וחצי כמנחה של "האח הגדול" לצד ארז טל. מלבד הנחייה, שולח עזר ידו בהצלחה רבה גם בתסריטאות. הוא כתב ויצר שלוש עונות של הסדרה הפופולרית "להיות איתה", שהפרק האחרון בהחלט שלה שודר לאחרונה ("עכשיו שואלים אותי למה אתה לא עושה עונה רביעית, ומציעים לי רעיונות").

עזר הרצה בעבר בפני ישראלים שעברו לארה"ב, אבל רק לקבוצות קטנות או באירועים פרטיים, "זו פעם ראשונה שבה אני פותח קופות, וזה מאוד מרגש אותי ומלחיץ אותי", הוא משתף. נושא ההגירה אינו זר לו לגמרי. בעלו, אלברט אסקולה, נולד וגדל בברצלונה, אבל בעקבות הזוגיות עם עזר עבר לישראל, ומאוחר יותר אף התאזרח. 

אי פעם שקלת אתה להגר מישראל, או שזה מעולם לא עמד על הפרק?

"ברור, חד-משמעית. כשהייתי ילד החלום שלי היה לגור בלוס אנג'לס, ואני מטורף על ארה"ב, לפני הקורונה הייתי נוסע אליה פעמיים בשנה. כשאני ואלברט נפגשנו בפעם הראשונה, אז אפילו לא הייתי בברצלונה לפני כן, אחר כך לגמרי לא הייתה לי התנגדות לעבור לגור שם. לא שיש לי חלילה משהו נגד ישראל, פשוט זה תמיד היה נראה לי נורא רומנטי לעבור לגור בארץ אחרת, להתחיל מחדש וללמוד את השפה, אז היו שם החלומות האלה. אבל בסוף זה לא קרה, כי אלברט התאהב בישראל אז… נשארנו פה". 

והיית מוכן בעצם לאפסן את הקריירה שלך?

"היום אני לא חושב שצריך לאפסן קריירה כדי לנסות הרפתקה חדשה. בסופו של דבר אני מצלם שתי תוכניות בשנה, רובן מוקלטות מראש, ואפשר להגיע לארץ לעשות את זה. וגם אפשר לגור גם פה וגם שם ולדלג – אם יש סיבה מספיק טובה. תראה, אימא שלי הייתה הורגת אותי אם הייתי עושה רילוקיישן, כי אנחנו מאוד קרובים במשפחה ולא מפספסים ארוחת שישי, אבל מה 'כפת לי בתיאוריה, בפנטזיה, להגיד 'הייתי רוצה' ו'הייתי מוכן'? יכול להיות שאחרי שבועיים הייתי אורז את עצמי וחוזר לארץ". 

איך נולד הרעיון של ההרצאה שלך?

"אני עושה הרבה הרצאות. עשיתי סיבוב מאוד גדול בארה"ב במשך כמה שנים, עם הרצאה לסטודנטים אמריקאים, שהייתה להציג להם את ישראל דרך העיניים של קהילת הלהט"ב בישראל. אני גם מאוד אוהב להרצות – בצבא העבודה שלי הייתה להדריך חיילים – ואני נורא אוהב את האינטראקציה עם הקהל. אני לא סטנדאפיסט, אבל נורא כיף לי לשמוע קהל חי מגיב למה שאני אומר. לאט לאט התחלתי לחפש עוד תחומים שאפשר להרצות בהם, ומשיחה על הקריירה זה עבר להיות שיחה על ההשלכות של הקריירה: אני אוהב לספר על הקשיים שיש בדרך. וכמובן, עושים שאלות ותשובות עם הקהל, ואני אוהב לענות על שאלות שמתקילים אותי בהן, ואין לי בעיה לענות על הכול. וגם, האמת, אני נהנה ללמוד קצת בדרך, כי הרבה אנשים, כשהם קמים לשאול שאלה, משתפים אותך קצת במשהו עליהם". 

ספציפית בהרצאה הזאת אתה גם מדבר על חרדה, זה חלק מהכותרת שלה. 

"זה הצחיק אותי, בהתחלה אמרנו: נדבר בהרצאה על הקריירה, על 'להיות איתה' ועל להנחות בפריים טיים, אבל בסופו של דבר כל הדברים האלה מלווים במיליון חוויות, גם כיפיות וגם סוּפר-סוּפר מלחיצות. נגיד, ליצור את 'להיות איתה' היה עבורי התקף חרדה אחד גדול. אז אני לא יכול לדבר על ההצלחה מבלי לשתף על החרדה, מה זה אומר להיות בחרדה, ואיך מתמודדים עם חרדה – אבל זה לחלוטין יהיה באופן שהוא אופטימי ומלא הומור, זו לא איזו הרצאה כבדה, כי אני לא בנאדם כזה. גם בימים הכי קשים שהיו לי – התקף החרדה הכי גדול שלי היה כשהייתי בארה"ב, שלושה ימים לפני הרצאה מול חבר'ה מהקהילה היהודית – זה לא עצר אותי, ולא חזרתי הביתה, והמשכתי לעשות מה שאני עושה. מתמודדים תוך כדי, וזה לדעתי מה שיפה בזה". 

שאלתי על החרדה שלך ועל כך שתדבר עליה בהרצאה, כי לפני בערך חצי שנה התראיינת ב"הארץ" לרוית הכט, וכשהיא ניסתה לתהות על קנקנה של החרדה שלך, אמרת לה שאתה עוד לא בשל לפתוח את זה. 

"זו הייתה כתבה לעיתון, וכשאני מתראיין לעיתון אני נורא פוחד ממה יוציאו מהדברים שלי ומה יערכו מהם. בדרך כלל עיתונים גם אוהבים כותרות מפוצצות, שנשמעות מאוד דרמטיות. לכן כשאני מתראיין לעיתונאי – סלח לי, אל תיפגע – אני נורא נזהר במה שאני אומר. אני מעדיף שהתקשורת תצא ממני, שאני אכתוב את זה בחשבון האינסטגרם שלי עם הטקסט שאני רוצה, או שאני אעמוד בהרצאה ואספר באיזו הרחבה שאני רוצה, כי אני יודע שאני שולט במה שנאמר. ועם עיתונאי, בסופו של דבר אני לא מכיר את הבנאדם. אני רוצה לדעת שהוא ישקף את מה שהרגשתי, ואת זה קשה לעשות. אז אני לא שש לפתוח מול עיתונאי נושא שהוא נורא רגיש עבורי. אבל אני יכול להגיד לך שבהרצאה אני מרחיב על זה, וכמובן כל שאלה שיש למישהו בנושא – ולאנשים יש הרבה שאלות – אני עונה בשמחה ובפתיחות גדולה. וגם, מי שרוצה יכול לגשת אליי אחרי ההרצאה ולשאול אותי באופן אישי דברים שהוא פחות הרגיש נוח לשתף מול קהל שלם, ואני כמובן אענה. יש לי הרבה סבלנות, אני לא מתכוון להיעלם אחרי שההרצאה נגמרת". 

הזכרת קודם את התקף החרדה המסיבי שלך. הוא היה במיאמי לפני בערך שנתיים, ובסיבוב ההרצאות הקרוב אתה בעצם הולך לחזור לזירת האירוע.

"אמת, הקאמבק למיאמי! אני מחכה לו בציפייה גדולה".

בציפייה או בחשש?

"בציפייה. אני מרגיש שאני הרבה יותר מוכן להתמודד עם מה שעברתי אז. מאז התקף החרדה הזה צברתי כל כך הרבה כלים להתמודדות, שאני באמת מגיע בהתרגשות. ההופעה במיאמי מבחינתי תהיה מרגשת, אולי יותר מכל הסיבוב, כי זו תהיה החגיגה שלי של לחזור לזירת הרצח, מה שנקרא". 

לפני כחודשיים חשף עזר בחשבון האינסטגרם שלו, שהוא ובן זוגו אלברט נמצאים בעיצומו של הליך פונדקאות. זמן קצר לאחר מכן חשף אלברט את מין העובר – בת. ואילו החדשות החמות מהתנור – התנצלותי על משחק המילים – היא תמונה מהאולטרסאונד ששיתף עזר בעודו מתפייט: "הלב שלך נמס כשאתה מגלה שהבת שלך בצורת לב". ניכר שעזר מוכן ומזומן להורוּת. "אני מרגיש בשיא כוחי", הוא אומר, ומספר שאתמול ביקרה אותם חברה של אלברט עם התינוקת שנולדה לה לא מזמן, "ורק לראות אותו מחזיק אותה, זה עשה לי 'די, אני כבר לא יכול לחכות, אני משתגע!"'

צפיתי בריאיון שלך מלפני חמש שנים, אתה נשאל שם על הבאת ילדים ואומר – לא יודע אם זה היה בצחוק או ברצינות – שאתה רוצה לעשות ילד עם בחורה לסבית, ושהילד יהיה רוב הזמן איתה ואיתך רק בסופי שבוע.

"זה היה בצחוק, אני אומר דברים נוראיים על הורות בהומור, סתם כי אני פוחד מזה. לפני שהכרתי את אלברט, וגם תוך כדי, הסתובבתי עם השאלות האלה: האם אני רוצה להיות אבא? האם אני יכול להיות אבא? איזה אבא אני רוצה להיות? מה זה יעשה לקריירה שלי? וזה מדהים אותי, איך בשלב מסוים מגיע איזה רגע שבו כל הקווים מסתדרים ומתאחדים לצורה אחת. פשוט הרגשתי יום אחד בשל, וכל החששות שהיו לי כאילו זזו הצידה. ואז החלטנו לצאת לדרך עם התהליך. לצערי, אחר כך הגיעה הקורונה שקצת עצרה אותו, אבל עכשיו אנחנו עמוק בתוכו".

כלומר, בעצם אתה היית החסם, ואלברט חיכה בסבלנות שהחששות שלך יתפוגגו?

"לא, ממש לא. שנינו היינו באותו ראש, רצינו להביא את הקריירה שלנו למקום מסוים, אתה יודע, בנאדם שעובר לישראל, לוקח לו כמה שנים עד שהוא מרגיש שהשורשים שלו עמוקים מספיק. אז זה ממש לא משהו שמיהרנו אליו. בסופו של יום, אנחנו עושים את זה עם פונדקאית אז אנחנו לא מרגישים שאנחנו צריכים למהר בגלל העניין הביולוגי עם הרחם, אין לנו את זה. לא הרגשנו שיש לנו איזו חרב שמונפת לנו על הצוואר, אבל אני לפחות הצבתי לעצמי יעד לעשות ילד ראשון עד גיל 44, כי זה מה שארז טל עשה ואמרתי: מה שהוא עשה – טוב לי. אז אני עומד בינתיים ביעד שלי". 

על פי עמוד הוויקיפדיה שלו, חטא עזר בצעירותו בכתיבת שירים וסיפורים קצרים שפירסם באתר "במה חדשה". "זה היה מזמן, לפני שהתפרסמתי", הוא מאשר בפניי את פרט הטריוויה הזה, בעודי תוהה אם אי שם בארכיון האתר עדיין מאוחסנות יצירותיו. "אהבתי את הפן של לספר סיפורים", הוא מסביר, "וזה פשוט זז מלכתוב שירים וסיפורים קצרים ללכתוב תסריטים. בסופו של דבר נתקעתי עם תסריטים, כי הרגשתי ששם אני מצליח להביא את עצמי לידי ביטוי רב יותר".

אבל תסריטאות היא, בסופו של יום, עיסוק של אחורי הקלעים, הבולטות התקשורתית של עזר היא קודם כל בזכות הנוכחות שלו כמנחה טלוויזיה. מאז "האח הגדול" הנחה תוכניות שונות, בין היתר "הכוכב הבא" (שמונה עונות, ועוד היד נטויה) ו"נינג'ה ישראל" (ארבע עונות, הרביעית צולמה ואוטוטו עולה לשידור). מזה כמה שנים שעזר מנחה לצידה של רותם סלע, שעל היחסים הסימביוטיים שלהם אמר פעם שהם "כמו הזוגיות עם אלברט רק בלי הסקס". השניים מביאים למרקע סגנון הנחייה בלתי ממלכתי, משעשע, מלא אנרגיה, ומעל הכול – כזה שאינו לוקח את עצמו ברצינות. 

ממה אנשים מופתעים כשהם פוגשים אותך אחרי שהכירו את הפרסונה הטלוויזיונית שלך?

"אמממ… וואו, אני לא יודע, אתה צריך לשאול את האנשים".

הם לא אומרים לך: וואו, חשבתי שאתה תהיה _____

"שמן יותר! 'בטלוויזיה אתה יותר שמן', ככה הם אומרים לי, בחיי! זה המשפט שאני שומע הכי הרבה".

זה משמח?

"לא. אני הייתי אומר לאנשים דברים נחמדים יותר אם הייתי פוגש אותם", דיבורו מתלעלע מצחוק, "אבל ישראלים זה ישראלים. ישראלים יכולים להגיד לך את המשפטים הכי מוזרים בעולם, תמיד". 

הייתי מצפה שהם יגידו לך שבמציאות אתה יותר רגוע או בתדר נמוך יותר. 

"אבל אני לא, לצערי אני לא. בטח לא כשאנשים פוגשים אותי. כן, המצלמה מדליקה אותי ומוציאה את הצד היותר טוב שבי, כי את הפחדים והבעיות שלי אני משאיר בצד כשאני עובד, ואני צולל לתוך עולם שכולו בידור ואופטימיות. אבל רוב הזמן אני אוהב לעשות שטויות ולהצחיק את בעלי ואת המשפחה שלי. לא יודע, זו מין תחושה כזאת של… כאילו, מה עוד יש לעשות? למה לא לעשות שטויות אם אפשר?"

ב-2019 נבחר עזר להנחות – לצד ארז טל, בר רפאלי ולוסי איוב – את האירוויזיון שנערך בתל אביב, ואף זכה לראיין את מדונה, שהגיחה להופעת אורח במהלך המשדר. טרם היבחרו, בימים שבהם בורסת השמות של המועמדים להנחייה רחשה, לא הסתיר עזר שהוא לוטש עיניים לתפקיד, אבל באותה נשימה ביקש להנמיך ציפיות על רקע חששו, שרוח השטות שהוא מביא למסך עלולה להיות לו לרועץ. "אם אנחה", התבטא בשעתו, "זה יהיה ערב מרגש ומרשים, אבל בסופו של דבר, ביום שאחרי אחזור לעבודה שלי".

בדיעבד חוויית ההנחיה של האירוויזיון הייתה כל מה שחלמת שהיא תהיה?

"ויותר מזה! ידעתי שזה יהיה מלחיץ, שאצטרך לעבוד קשה כדי להשיג את זה, שזה לא יינתן לי על מגש של כסף, וידעתי שזה יביא איתו מיליון הרפתקאות והפתעות – והכול קרה. מה שקרה עם מדונה, לא ידעתי את זה מהתחלה, זה פתאום בא. אני, שמעריץ את מדונה וכל החיים הייתי אובססיבי למוזיקה שלה, פתאום מקבל את האופציה לראיין אותה. ואז מתחיל העניין של מי יראיין אותה, וגם את זה צריך לצלוח. אלה פשוט היו חוויות מדהימות. לא רציתי שזה ייגמר, וכשזה נגמר היה מאוד קשה, זו הייתה תקופת גמילה. זו הייתה החוויה הכי אינטנסיבית שהייתה לי בקריירה, שלושה שידורים חיים ברצף פסיכי, כשכל העולם רואה".

נהנית מזה גם תוך כדי?

"כן, זו הייתה עבודה מאוד קשה, אבל היא שלחה אותי לישון כל לילה עם חיוך. היו גם דמעות, היו רגעים לא קלים, אבל זה היה שווה את זה. זו הייתה זריקת אנרגיה מדהימה לקריירה, ואני חושב שגם בגלל זה, אחר כך פתאום להיות מוכן להיות הורה – זה עובד ביחד, כי זה היה שיא גדול, ואחריו חיפשתי משהו אחר שיפעיל אצלי את כל המיתרים האלה. וזה כבר לא במקצועי, זה באישי". 

משום מה חשבתי שזאת הייתה חוויה אנטי-קליימקטית.

"וואו, אתה לא יודע כמה לא. אלה חוויות כל כך מטורללות. אתה יודע, הכריחו אותנו ללמוד את הטקסט בעל פה, ואלה כמויות טקסט לא נורמליות, ואומרים לך: אין פרומפטר, לא תראה את הטקסט. ובסוף שיכנענו אותם שכן ישימו לנו פרומפטר רק למקרה שאם מישהו שוכח, הוא יוכל לתת מבט. אישרו לנו, ומובן שאז קצת זילזלנו בטקסטים שהיינו צריכים ללמוד בעל פה, כי אמרנו: 'זה כתוב לנו מול העיניים על המסך'. ואז אתה מופיע בערב הראשון שלך, אתה עומד מול המסך ורואה את הפרומפטר, וכמו בסרטים אתה פתאום רואה אותו מרצד – ונעלם. המסך של הטקסט נכבה. בשידור החי הראשון של האירוויזיון. כשמסתכלים על המסך ברגע הזה, ממש רואים איך ארבעתנו מסתכלים קדימה ואומרים: פאק! והיינו צריכים להמשיך לעבוד". 

השיחה שלי עם עזר מגיעה לישורת האחרונה. במסגרת הזמן הקצוב, ועם הנוכחות ברקע של בעל החיים על ארבע, לא ממש מתאפשר לדבר על מקורות החרדה של עזר. אלא שהוא אינו משיב פניי ריקם לחלוטין, "אני מבטיח לך שאם תבוא להרצאה, אז תקבל תשובה הכי מפורטת שאני אוכל לתת".

סיפרת שאתה נוהג להתחרט על ראיונות שאתה נותן, מה הסיכוי שתתחרט גם על הריאיון הזה? 

"תגיד לי אתה. אם הכותרת תהיה משפט שלא קשור לטקסט או ש… אי אפשר לדעת, אתה יכול לחשוב שעשית כתבה מדהימה, ואז אני אקרא שם משפט אחד שיבאס אותי – וזהו. אבל זה לא קשור אליך, זה יותר קשור אליי. אני צריך ללמוד שאני לא יכול להיות בשליטה על הכול, וששום דבר הוא לא הרה גורל. אלא אם כן אתה כותב שרצחתי מישהו ואז אני יכול להיעצר וללכת לכלא".

פורסם במגזין ״בעניינים״, תמונה: אסי עזר