היום החלטתי להתעדכן קצת בחדשות, במה שקורה בעולם, בקיצור התארגנתי על כמה תכניות של ״ערב טוב עם גיא פינס״. מפה לשם, אני צופה בכתבה שבה מתראיינת הבת של ארז טל. היא נשאלת מה תרצה להיות כשתהיה גדולה, ועונה שהיא שואפת להיות שליחת פיצה. ובעוד אביה, שנמצא לצדה, מעווה את פניו במבוכה, היא מוסיפה בהתכוונות ״לדעתי זו באמת שליחות״. וחשבתי לעצמי, שהיא צודקת. הרי שליחות זה כשאתה עושה חסד לאחר, כל סוג של חסד. להביא פיצה לאנשים רעבים, כלומר, לעשות עבורם משהו שישמח את לבם, זו עשיית חסד. אתה תורם באופן חיובי לחייו של אחר. ואם כך, אז אפשר לומר שלהיות נהג מונית או נהג אוטובוס זו גם שליחות. אתה משפר אורח חיים של אנשים בכך שאתה מסיע אותם לאן שהם רוצים להגיע, זו שליחות. כך אפשר להמשיך לעוד מקצועות ולהגדיר אותם מחדש באור שליחותי. יצא שקצת חפרתי, אז הנה האמלק: בסופו של דבר, רוב רובנו, בני האנוש, מצויים בשליחות. זו השגה די מנחמת על העולם הזה.
תמונה: Bertha Semple, Mission Chimes