זהו אומנם בלוג מהז'אנר המתקרא "בלוג אישי", אך איני מרבה לכתוב בו על חיי. בכל זאת, עדכון קצר על הנעשה בהם.
בפברואר 2020, קצת אחרי שמרק העטלפים הוקדח אבל עוד בטרם נפוצו טיפותיו לכל עבר, ארזתי את דירתי בסן פרנסיסקו, ונסעתי לישראל לחמישה חודשים תמימים. לאחר שנים שבמהלכן המחשבה ללמד עברית ניקרה בתודעתי אך אופסנה שוב ושוב בבוידעם הרעיונות, קיבלתי החלטה: אני נרשם לקורס הכשרת מורים לעברית בהר הצופים בירושלים.
מכאן ואילך העלילה הסתבכה קצת. מרק העטלפים שיבש כמה עניינים, ובנוסף היו סיבות אחרות שבגינן דחיתי בשנה את ההתמחות, ולפיכך את ההסמכה שלי כמורה. אבל בקיץ האחרון שבתי אל ההר. לימדתי יום יום, מהלך שישה שבועות אינטנסיביים, כיתת מתחילים באולפן הקיץ. זו הייתה חוויה מתישה מאוד ומספקת מאוד.
היום, ממש בעודי מפלס את דרכי בעולם הוראת העברית בברקלי, מקום מושבי הנוכחי, הגיעה תעודת ההסמכה לתיבת הדואר בישראל ובישרה ברשמיות, שקם הדבר ונהיה – אני מורה לעברית.
ברכות, אביב.
התלמידים שלך זכו!
תודה רבה, איתי!
תודה אביב עבור השיתוף.
המחשבה אודות פרנסה מתפקיד של ״מורה לעברית״ מתערבבת לי עם סיפורה של מאיה ארד ״המורה לעברית״.
אתה מוסיף עוד רובד לעניין.
בהצלחה!
תודה רבה, אורלי!