למה חוגגים יום הולדת? התשובה ברורה, לכאורה.
כתלות בחצי הכוס שעיניך נוהגות לראות, ביום ההולדת שלך אתה חוגג את הזכות שניתנה לך לחיות שנה נוספת, או לחלופין את ההישג ההישרדותי של הישארותך בחיים עוד שנה. בתסריט האופטימי, זה של חצי הכוס המלאה, יום הולדת הוא היום בשנה שבו אתה כורך יחד את רכיבי חייך, מתבונן בהם כמכלול, טופח לעצמך על השכם, ונמלא הערכה כלפי החיים שיש לך. אלא שאפילו במבט החיובי והמשתדל הזה חבויה לה החמצה: זוהי הסתכלות כוללת ומכלילה על החיים, ובתור שכזו היא מעמעמת את העוצמה של כל הישג והישג בפני עצמו, בבחינת "מרוב יער לא רואים את העצים".
הנה תרגיל קצר. אציג כמה סיטואציות מעברכם, ואתם תבדקו אם ביכולתכם להעלות בזיכרונכם תמונה חיה שלהן, ואף לשחזר כיצד הרגשתם כשקרו: הפעם הראשונה שבה התקלחתם בכוחות עצמכם; הפעם הראשונה שבה בחרתם לגמרי בעצמכם מה ללבוש בבוקר; הפעם הראשונה שבה הלכתם לבד לסופרמרקט לקנות משהו; הפעם הראשונה שטיגנתם בעצמכם חביתה לארוחת ערב. כל אלה דוגמאות לסיטואציות שבהן כבשתם מעוזים שונים של עצמאות בחיים. עם הזמן זוהרן של החוויות הללו הועם, והן הפכו לטריביאליות בעיניכם, אבל לכל אחת ואחת מהן הייתה פעם ראשונה, ואף יש להניח שאותה פעם ראשונה הייתה משמעותית ומעצימה עבורכם. אז איך הלך לכם בתרגיל? אני מחשיב את עצמי לבעל זיכרון טוב מאוד – זוכר תמלילי שיחות שלי עם אנשים ושלל פרטי פרטים חסרי כל חשיבות – ועדיין, נחלתי בו כישלון חרוץ.
עכשיו נקפוץ קדימה בזמן, מילדות לבגרות. אדם – מה הוא נוהג לחגוג בחייו מדי שנה? יום הולדת, ואולי יום נישואין. זהו. אנשים אינם חוגגים את יום השנה למציאת מקום עבודה שהסב להם סיפוק רב, או את יום השנה שבו הם החליטו על תפנית בקריירה שלהם, או את יום השנה שבו קיבלו החלטה להתגרש ולצאת לדרך חדשה, או את יום השנה שבו החלו לעסוק בתחביב שהרחיב את לבם, או את יום השנה שבו נכנס לחייהם חבר שהעשיר את עולמם. נשאלת השאלה, למה בכלל לחגוג לפי הנוהג, במקום לציין אירועים בהתאם לאופן שבו אתה עצמך מתעדף בחייך?
אולי, חוץ מלציין את היום שבו עוד שנה חלפה-עברה לה ביעף וקירבה אותך לסופך, תתחיל לציין אירועים נוספים מדי שנה. למשל, התגברות על מכשול שנראה לך באותו הזמן בלתי עביר, או הגעה ליעד שהיה כלל לא פשוט להשגה. ובאופן כללי, כל אירוע שעבורך הוא מכונן מספיק בשביל לשוב ולהיזכר בו, ולהעריך אותו, ואולי אפילו לשאוב ממנו כוחות או עידוד. הרי לא מעט פעמים במהלך החיים אנחנו מרגישים מרוקנים או על סף ייאוש, ואלה בדיוק סוג התזכורות שיכולות לטעון אותנו מחדש בחיות.
אם כן, פתחו יומן; סמנו בו תאריכים של שניים-שלושה-ארבעה מאורעות משמחים בחייכם; כשיגיע יום השנה שלהם, ארגנו ארוחה חגיגית או אפו עוגה; אל תשכחו להרים כוסית; הקפידו שלא תהיה חצי ריקה.