כשאין לך חנייה פרטית ואינך נוהג מדי יום ביומו, אתה נוטה למצוא את עצמך משוטט ברחובות בחיפושים אחרי מכוניתך כמו היית חולה אלצהיימר. מפעם לפעם מהבהב מולך בתוך הרִיק המוחלט בדל ידיעה עמומה, ואתה אומר לעצמך: המממ, הסמטה הזו נראית מוכרת, אולי פה חניתי? אך לשווא. אתה סוקר את המכוניות, מזהה מרחוק אחת בצבע דומה לזו שלך, ומושיט את השַּׁלט לעברה. בתנועות מגושמות ומאותגרות טכנולוגית אתה לוחץ על הכפתור פעם ועוד פעם, אך המאמץ מסתיים בקול דממה דקה. רק כשאתה כבר מיואש, ונדמה שעברת בכל רחוב כמה וכמה פעמים, אתה מזהה אותה, והיא ניצבת מולך מאובקת ולא מזמינה: הזִקנה.